החלטה בתיק ת"א 10052/06

בין בעלי הדיןגבה טורא בשאלה אם היו המבקשים עובדיה של המשיבה, אם לאו. שאלה זו היא שאלה עובדתית על פי טיבה וטבעה. מיהו הפורום שיכריע בשאלה עובדתית זו, המשליכה על קביעת הערכאה המוסמכת? האם הפורום שבפניו הוגשה התובענה או שמא הפורום הנטען להיות בעל הסמכות העניינית? אלה השאלות הדורשות הכרעה בפרשה דנן.

רקע עובדתי כללי

1.    המשיבה הגישה תובענה נגד המבקשים, בה עתרה לחייב המבקשים בתשלום סכום של כ- 82,500 ש"ח לערך. על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש אוקטובר 2003, נכרת חוזה בין המבקשים (הנתבעים) לבין המשיבה (התובעת) לפיו המבקשים יהיו אחראים להכנת מנות מזון אשר יימכרו בבית הקפה "גרשווין" (להלן: " בית הקפה"), אותו מנהלת המשיבה. בבית הקפה אין מטבח. לא הייתה כל אפשרות להכין את המנות בבית הקפה עצמו. על כן, סוכם בין הצדדים כי המבקשים יזמינו מספקים שונים מוצרי יסוד הנדרשים להם לשם להכנת מנות המזון, על שמה של המשיבה, יכינו את מנות המזון ויעבירו אותן מידי יום לבית הקפה. סוכם כי מידי חודש, תיערך התחשבנות כספית ומסכומן הכולל של תעודות המשלוח של המוצרים שסיפקו המבקשים למשיבה, יקוזזו הסכומים ששולמו על ידי המשיבה ישירות לספקים בגין מוצרי היסוד כאמור.

2.    שיטת עבודה זו התנהלה כנטען מיום פתיחת בית הקפה (בחודש אוקטובר 2003) ועד ליום 20.1.2005. במועד זה, הפסיקו המבקשים, לפתע פתאום, לספק את מנות המזון לבית הקפה. המשיבה ביטלה המחאות אשר מסרה למבקשים, לאחר שגילתה כי המבקשים חייבים לה סכומי כסף רבים בגין מוצרי יסוד שהוזמנו על ידם (על שמה של המשיבה ועל חשבונה) ואשר לא שימשו להכנת ואספקת מנות המזון לבית הקפה. המבקשים הגישו את ההמחאות שבוטלו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. התנגדות המשיבה לביצוע ההמחאות - נדחתה (בש"א (ת"א) 178999/05 - נספח ג' לבקשה).  

3.         לשיטת המשיבה, חייבים לה המבקשים סך של כ-82,500 ש"ח, בין היתר בגין הפרשים בין סכומי תעודות משלוח של מוצרי היסוד שסופקו למבקשים לבין תעודות המשלוח של מנות המזון שסיפקו המבקשים למשיבה; עלות משטח עבודה נירוסטה השייך למשיבה ואשר נשאר בחזקת המבקשים; עלות תיקון מקרר ששייך למשיבה ושניזוק על ידי המבקשים; פיצוי בגין ביטול אירועים בבית הקפה; רכישת מוצרי מזון במחירים גבוהים במקום מנות המזון שהתחייבו המבקשים לספק למשיבה אך לא סיפקו; שכירת כוח אדם נוסף לשם הכנת מנות מזון; פגיעה במוניטין בית הקפה.

4.         בכתב הגנתם כפרו המבקשים בטענות המייחסות להם הפרת חוזה. הם הוסיפו וכפרו בסמכותו העניינית של בית המשפט, שכן בין הצדדים נתקיימו (לפי הנטען) יחסי עובד מעביד בעת הרלבנטית.

במקביל, עתרו המבקשים לסילוק התובענה על הסף מחוסר סמכות עניינית.

טיעוני הצדדים במסגרת הבקשה לסילוק על הסף

עמדת המבקשים

5.         בבקשה לסילוק על הסף שהגישו המבקשים, נטען כי המבקשים שימשו כעובדים מן המניין אצל המשיבה. הם החליטו להפסיק עבודתם מפאת הפרות חוזרות ונשנות של חוזה העבודה עימם, לרבות הלנת שכרם. לטענת המבקשים, שכרם החודשי שולם על ידי המשיבה תוך שהיא מנכה משכרם תשלומי חובה, הכוללים תשלומים לביטוח הלאומי ומס בריאות. המבקשים צירפו לבקשתם העתקי תלושי שכר אשר ניתנו להם, מידי חודש, על ידי המשיבה. המבקשים סברו כי התובענה הוגשה לבית משפט השלום בחוסר סמכות עניינית, שכן עילות התביעה נובעות מיחסי עובד מעביד בין המבקשים למשיבה . די בכך שהנושא שנוי במחלוקת, כדי לשלול את סמכותו של בית משפט זה ולהעביר את הדיון בו לבית הדין לעבודה.

עמדת המשיבה

6.         בתגובה לבקשה, כללה המשיבה מספר טעמים אשר מצדיקים לטענתה את דחיית הבקשה. לטעמה, כל אחת מטענותיה מצביעה על כך שלא נתקיימו יחסי עובד - מעביד בין הצדדים. ואלה עיקר טענות המשיבה:

(א)  מניעות או חוסר תום לב - המבקשים הגישו בקשה לביצוע השטרות (ההמחאות שניתנו למבקשים ובוטלו על ידי המשיבה). הם ציינו בבקשת הביצוע כי הסמכות לדון בהתנגדות נתונה לבית משפט השלום בתל אביב. המבקשים אף ניהלו הליך גישור בו לא טענו כי מדובר בשטרות שניתנו תמורת כשכר עבודה;

(ב)  חוזה עבודה - הסכם ההתקשרות אשר צורף לכתב התביעה, איננו חוזה עבודה. ממסמך זה ניתן ללמוד כי מדובר ביחסי ספק - לקוח;

(ג)    תשלומים המעידים על יחסי ספק לקוח - בהצעת המחיר של המבקשת 1 (נספח א' לכתב התביעה), ציינה המבקשת 1 את מחירי המוצרים בתוספת מע"מ. המבקשת 1 אמורה הייתה לייסד חברה בע"מ, אך דחתה ביצוע הדבר. היא ביקשה כי עד למועד הקמת החברה, תנפיק לה המשיבה תלושי שכר והמבקשת 1 עצמה תישא במימון התשלומים הכרוכים בהוצאת התלוש;

(ד)   שיטת חישוב התשלום - שיטת התשלום שנהגה בין הצדדים הינה השיטה הנהוגה בין לקוח לספק, כאשר מסך כל הסחורה שסופקה לבית הקפה, קוזזו הוצאות מוצרי היסוד שהוזמנו מהספקים;

(ה)  המבקשת עבדה עם לקוחות נוספים, עשתה שימוש בביטויים הנהוגים אצל עצמאיים (מכירות, רווח, הכנסות), נהגה להנפיק תעודות משלוח, הכינה את מוצרי המזון בביתה או בעסקה והעסיקה בעצמה עובדים נוספים.

על כן, טענה המשיבה שיש לדחות הבקשה דנן על הסף.

7.         בתשובה לתגובה, טענו המבקשים, בין היתר, כדלקמן:

(א)  ביחס לבקשת הביצוע - סכום השיקים שהוגשו לביצוע בא בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום. בדין צויין אפוא, בבקשת הביצוע, כי במידה ותוגש התנגדות, כי אז  הסמכות לדון בה נתונה לבית משפט השלום.  אין בכך כדי ללמד שלא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין בעלי הדין. זאת ועוד, לבית הדין לעבודה כלל אין סמכות לדון בהתנגדות לביצוע שטר, אף אם מדובר בשטרות שניתנו לעובד על ידי מעבידו;

(ב)  ביחס למאפיינים החיצונים המצביעים כביכול על יחסי ספק לקוח - יחסי עובד מעביד הינם סטטוס לאו בר התנייה. סטטוס זה נקבע לפי התנהגותם של הצדדים בפועל;